אני אמא לארבע ילדים, כל היום אני בסרטים שקורה לילדים שלי משהו רע. מאז שאני בקשר עם ארגון בטרם (הארגון הפועל למען בטיחות לילדים) אני עוד יותר נחשפתי לעיניין הרגיש הזה.

לפני כשנה וחצי התחלנו תהליך של BI בארגון בטרם, זה פעם ראשנה שארגון שהוא אינו טכנולוגי רוכש מערכת כזאת תיחקורית למידע שהוא רחוק מלהיות טכנולוגי, רחוק מלהיות רציונלי, וכל זה כדי לנתח את כל האירועים/התאונות/המקרים שקורים עם ילדים. ולהגיע למסקנות שיימנעו בעתיד מקרים נוספים.

כשרותי ובועז מבטרם הציגו לי את המערכת הייתי נפעמת , זאת פעם ראשנה גם בשבילי שהמידע הלא טכנולוגי הזה כל-כך נגע אלי, עשיתי חיפוש במערכת שלהם על המילים “דבורה” סוס” “}מיטה” בכל אחת מהמילים האלו עלה גרף שמראה את מספר המקרים שילדים הגיעו לבית חולים בעקבות עקיצת דבורה, נפילה מסוס, נפילה מהמיטה ועוד ועוד, המטרה היא לאסוף את המידע ולתחקר אותו ברמה כזו שבסוף נדע לתת כלים ואזהרות כדי לא להגיע למצב של סכנה/ בעתיד.

זה עוד יותר נגע לליבי לאחר שעברתי היסטריה עם הבת שלי. כשבוע אחרי שראיתי את המערכת הבת שלי נפלה מהמיטה ושברה את האף, וכל זה קרה באמצע הלילה, אני לא אשכח את ה”בום” הגדול את עוצמת החבטה ששמעתי ואת הצרחות והדם וכל הבאלגן שהתלווה לזה, היא צרחה, אני בכיתי בעלי מיד התקשר למוקד , התינוק הקטן התעורר מהרעש, הבינוני הצטרף בבכי לקונצרט איזה סיוט זה היה, עכשיו גם אני בתוך ה BI שמכרתי בעצמי.

בשלוש השנים האחרונות מקדם ארגון ‘בטרם’ את הקמת “המערך הלאומי לאיסוף נתוני היפגעות ובטיחות ילדים” ( National Pediatric Injury & Safety surveillance – NAPIS) המערך מבוצע בתמיכת משרד הבריאות ושותפים נוספים. מערכת ה- BI  מהווה חלק מהמערך הלאומי ומשמשת את בסיס המידע לאיסוף אחסון, שליפה והנגשה של הנתונים.

קישור לאתר בטרם: http://www.beterem.org/home/

טובית ולימור, החברות שלי מעבר לקיר הן נשות ה BI של אורקל. לא פעם שאני צריכה משהו אני פשוט דופקת על הקיר ונותנת צרחה “ט-ו-ב-י-תתתת   לללל-י-מ-ו-ר “ואז אני נרגעת שאם ללקוח תהיה שאלה הן כאן בשביל לענות לו.

לא פעם הן ניסו להערים עליי ולגרום לי לחשוב שהן לא נמצאות במשרד, לכן כיתתי רגלי ובדקתי והן אכן ניסו להערים עלי… רק ניסו.  השתיים חברו לבוריס מהאגף השני (ISV) ושלושתם יחד הרימו אתר נפלא בנושא BI:

http://obiee.co.il

אז, קודם כל שאפו על היוזמה שלהן להקים את שכזה בין פרוייקט לפרוייקט ובין כנס לסתם עבודה שוטפת, באמת כל הכבוד.

למה אני מספרת לכם את זה?

קודם כל כי האתר בעברית (אפשר לנשום לרווחה, רוב הסיכויים שאת המושגים הטכניים נצליח להבין) ויש בו דוגמאות מעלפות,טיפים מגניבים, מסמכים רשמיים, מלא מידע על ההתקנה, הרשאות, דוחות, בעיות, גרפים - בקיצור עשו לכם את העבודה.

וחוץ מזה ש11g מוצג לראווה .

אז כנסו כנסו..

אמן מחשבים שדרגה את מערך בסיסי נתונים של חברת “יונה אברך” לאורקל 11gR2. הפרויקט כלל שדרוג למערכות Enterprise הפרויקט בוצע באוקטובר האחרון, בעלות של עשרות אלפי שקלים.

לדברי נירה פרנקל, מנהלת תחום עסקים בינוניים וקטנים באורקל, “אורקל רואה חשיבות רבה בהטמעת מוצריה במיוחד בלקוחות בינוניים שאינם נחשבים Enterprise, לקוחות אלו הם התשתית לעתיד וחשיבותם רבה”.

מוריס העליון, מנהל תחום תשתיות ובסיסי נתונים באמן מחשבים, ציין, כי “השדרוג עבר בהצלחה רבה, ולאחר התאמתה ושינויים המתאימים לארגון המערכות עובדות בזמני תגובה מצוינים. כל הביצועים שופרו באופן ניכר, לעומת הגרסה הקודמת שהייתה מבוססת על אורקל 8i”.

חברת יונה אברך הינה חברת דלק ותיקה הפועלת בענף הדלק משנת 1955. החברה מפעילה תחנות דלק ציבוריות הפתוחות לציבור הרחב, מפעילה תחנות תדלוק בשירות עצמי בעיקר בסקטור ההתיישבותי, ומספקת באופן ישיר מוצרי דלק ושמנים ללקוחות קצה. כמו כן, החברה מפעילה חנויות נוחות במתחמי תחנות הדלק הציבוריות תחת המותג - Buy The Way.

מנהל התשתיות של יונה אברך, עמרי ריפס מציין, כי “בהכירי את המערכת של אורקל ציפיתי לזמני תגובה מאוד מהירים במערכות שלנו ולא התבדיתי. התוצאות אף עלו על ציפיותיי. המעבר למערכת פעילה עבר בצורה חלקה ומהירה בין השאר בזכות המקצוענות של מוריס. בהחלט היה שווה לבצע את השדרוג ולהמשיך לעבוד עם בסיסי הנתונים של אורקל”.

זה פשוט מדהים איך באמצע העיר חיפה עם כל הרעש והבלאגן נמצאים הגניים הבהאיים.

השבוע הצפנתי ונסעתי לגנים הבהאיים.

הוזמנתי לביקור יחד עם משה חורב (מנכ”ל אורקל ) וצביקה איזנשטט (סמנכ”ל התמיכה) ע”י שוהה, שמנהל את המקום כבר כמעט  25 שנים, איתו אני בקשר כבר כמעט 5 שנים.

מטרת הפגישה הייתה לחדש את הקשר שהחל כבר לפני 13 שנה, הגניים הבהאיים היו בין הראשונים שרכשו אורקל בישראל לפני כ 13 שנים. הם טוענים לגירסה 2i, כנראה הגרסה הראשונה שנמכה בארץ!

בחזרה לסיפור - הדרך התארכה , הרוח הייתה חזקה ובסופה אפילו מצאתי חנייה מול הכניסה (שזה בכלל משדרג את הביקור).

ידעתם שכל מי שעובד בגנים כולל אנשי התחזוקה, חלק מהגננים ואנשי הצוות כולם מתנדבים למען הדת? עבור חלקם זוהי שנת שירות ללא תשלום ורק נתינה

הדת הבהאית הינה דת מונותיאיסטית שנוסדה במאה התשע-עשרה, הרואה את עצמה כממשיכת דרכן של הדתות הגדולות ואשר נושאת מסר חדש לעידן המודרני.

במהלך 150 שנות קיומה, התפשטה הדת הבהאית בכל רחבי תבל, והפכה לתנועה עולמית, עם למעלה מחמישה מיליון מאמינים החיים בכל מקום בעולם ומשקפים את מגוון האוכלוסיות שבו.

הגנים הבהאים בחיפה ובעכו, והמבנים המצויים בהם, מייצגים הן את הזיכרון ההיסטורי והן את המרכז הנוכחי של הקהילה הבהאית העולמית. מכאן נובע ערכם “האוניברסלי היוצא מן הכלל” של הגנים שהוכר לאחרונה על ידי אונסקו בהחלטה לכלול אתרים אלו ברשימת אתרי המורשת העולמית לשימור עבור הדורות הבאים.

בקיצור – כן אורקל לא אורקל לכו לבקר!!

ידעתי שאורקל לא תישכח אותנו הלקוחות הבינוניים והקטנים- אז קיבלנו מתנה וקוראים לה:   Database Appliance זהו פיתרון שמשלב חומרה ותוכנה יחד.

איפה ההפתעה? מקבלים אפשרות לחומרה עד 24 ליבות והתשלום בפועל הוא רק על הכמות שצריך באמת.

איפה הכל התחיל? מהאח הגדול: הרי לפני יותר משנה אורקל יצאה עם אקסדטה – שזה פתרון שלם ומוכן להפעלה ארוז בקופסא , יציב ורובסטי, אשר מגיע לאתר הלקוח מותקן ומקונפג בכל הרמות. הפתרון כולל חומרה של SUN, בסיסי נתונים, מערכת הפעלה ועוד.  המוצר שמשלב חומרה ותוכנה יחד, מתאים לארגונים גדולים עם המון מערכות תשתתיות, אז מה קורה עם הלקוחות הקטנים יותר, כאלו שצריכים שילוב של חומרה ותוכנה אבל מספיק להם 2/4 CPU ?  יש פתרון והוא APPLIANCE.

הוא מיועד לקונסולידציה של מערכות קטנות, DWH קטנים, פלטפורמה למערכות ישנות, ומעבר של ארגונים מDB-ים אחרים ל ORACLE, מתן יכולות HA בלי להכיר יותר מדי את הטכנולוגיה.

וברוח הבישולים 5 דקות הכנה ויש עוגה - ההתקנה מאוד פשוטה – מחברים לחשמל ולרשת ואז יש wizard שדרכו מתקינים את כל המכונה:את ה DB, RAC, ASM, קונפיגורציות רשת, חומרה וכו’.סה”כ תוך מספר שעות קטן מקבלים מקופסה ריקה מערכת מותקנת ב HA ומוכנה לשימוש.

שלא תגידו שלא אמרתי לכם???!!

אני זורקת לקרן את הפסטה , קרן כמובן שלא תופסת ומפספסת, בנתיים אודי לובש כפפות כי בקבוק הפטל נפתח ומלכלכך את הכל, הוא זורק להדר שמסדרת בקפידה במדף, קרן לא מתייאשת ודווקא עכשיו היא תופסת את האורז, שרי מסדרת את השימורים, ועוד שני עובדים מסאן מביאים ארגזים, אנחנו לא מתייאשים וממיינים עוד ועוד מוצרים שוב הדר מארגנת ת’מדף, ואודי שוב בודק את השגחת הבד”ץ, ג’ניפר ממיינת מהארגז הגדול את הרטבים האדומים והילה מתחילה בלספור כמויות שנכנסות לארגזים, 2 אורז, 2 פסטה, שקדים וגם ריבה, הכל שיהיה בטעם טוב ובזהירות רבה, וכך בין ארגזים ואריזות במחסן רעוע בלי קומות וחלונות תרמנו את חלקנו לקהילה ולזולת ולנו נישאר רק לאחל שנה טובה.

איזו אווירה, איזה התרוממות רוח, איזה מצב רוח, אנחנו בתוך מחסן בלי חלונות ובלי אויר רק עם היידיעה שבאנו לעזור ולתרום לנזקקים, יצאנו להתנדב בארגון “חסדי נעמי” בבני ברק , המטרה סידור המחסן ואריזת 100 חבילות קרטון שיחולקו לנזקקים לפני החג.

האמת שהיה מדהים, ארגז גדול (כמו הארגזים שנמצאים בפרדסים למילוי בפרי הדר) עומד לפנינו עם מלא מלא מצרכים :פסטות, אורז, בקבוקים, תבלינים, ממתקים וכל מיני דברים שאנשים פרטיים או מפעלים ואירגונים תרמו, ורק צריך לסדר הכל במדפים אבל אלוהים אדירים מאיפוה מתחילים הבאלגן חוגג, האריזות חלקן פגות תוקף, חלקן נפתחו, חלקן זרוקות בתוך הארגז שאת התחתית שלו לא רואים ..והכל צריך למיין, לארגן, לסדר..איך לומר? מתוך הבאלגן האין סופי הזה נעמדנו מעליו והתחלנו לקחת אריזה אריזה ולשים במקומה באורח שאין להסבירו נעמדנו בצורה כזאת שכל אחד מאיתנו לקח אריזה והעביר לידי חברו שעמד ליד המדף. וכך במטה קסמים פתאום התחיל הארגז להתרוקן, ושוב אני זורקת לקרן את הפסטה , קרן כמובן שלא תופסת ושוב מפספסת….:)

חג שמח,
נירה.

עוד בשורה חמה מאורקל לשוק הארגוניים הקטנים ובינוניים,
והפעם, כלי לניהול כל התוכן הארגוני. הוא נקראUCM  -
Universal Content Management.
נשמע גדול מידי? נשמע שזה לא הגיוני? ואולי אני כארגון קטן לא זקוק לזה?! אז זהו, שלא. במיוחד ארגונים קטנים, שבהם לא תמיד יש לכל פונקציה מנהל אלא לעיתים עובד אחד שמנהל מספר תחומים, דווקא כלי ניהולי כזה פשוט יכול לפתור לו את כל הבעיות, ומעל לכל - מותאם תקציבית.
אם נשים את הדברים על השולחן, כולנו יודעים שבכל קורס או סדנת מכירות מלמדים אותך למכור “ערך” ללקוח ופחות לשים דגש על המחיר, בהנחה שהערך כל כך גדול וכל כך משמעותי שהמחיר לא יהווה מכשול. אז גיליתי שלא כך הם פני הדברים. דווקא בארגונים קטנים המחיר בהחלט מהווה פרמטר עיקרי- וזה בדוק! לכן כלי כזה הוא השילוב הנכון בין טכנולגיה לתקציב.
אז מה המערכת עושה? המערכת לניהול תוכן אירגוני מאגדת למעשה שתי פלטפורמות (אשר יודעות לעבוד גם בנפרד):
האחת מרכזת את כל הקשור להקמה, ניהול ועידכון של פורטלים, אתרי תוכן פנימיים וחיצוניים, כולל הנושאים “החמים” היום של שיתוף קבוצות עבודה, Wikis, רשתות חברתיות ועוד.
הפלטפורמה השנייה עוסקת בכל הקשור לניהול התוכן המסמכי באירגון, תמיכה בכל חיי מחזור המסמך/קובץ מיצירתו, דרך איחזורו ושמירתו ועד לרמות של Retention – שזה למעשה החוקיות בדבר כמה זמן אני צריך לשמור את המסמך (תקיפותו) וכיצד גם למחוק אותו (תקף במיוחד לאירגונים מוטי רגולציות).
ניתן כמובן גם להגדיר תהליכים עיסקיים בתוך המערכת ולעקוב אחר החלטות עד ליישומן בפועל.
והכל כמובן כפוף למנגנון של הרשאות אשר אותו ניתן להגדיר מרמת קבוצות עבודה, משתמש פרטני ועד לרמת המסמך הבודד.
אז למה אני מספרת לכם את זה? נזכרתי שבדיוק לפני שבוע התכוננתי לפגישה: הכנתי את המצגת, עברתי על השקפים, שיננתי לעצמי כל מיני משפטים וביני לבין עצמי התלבטתי - האם  הפעם אתחיל דווקא במחיר? כן! לפני השקפים, לפני כל השיכנועים, לפני שאני לוקחת את הלקוח לארוחת צהריים, מארגנת לו טיול ללקוחות אחרים לראות את המוצר עובד, לפני שאני מוכרת את אשליית הצלת כדור הארץ לדורות הבאים ומלהיבה את הפריסל שילהיב אותם, שילהיבו את ההנהלה, שתלהיב את עצמה שיחתמו מהר על כל העמודים, ובאותה עת בדמיוני אני מפליגה לקריביים כי כבר עברתי את ה-”קווטה” וכבשתי את האוורסט, ואז מגיעה נקודת המפנה שמתחילה בשאלה “וכמה זה כל התענוג הזה?” ובבת אחת אני מתעוררת לתוך סיוט – האם דרכי עם הלקוח הייתה לשווא?!
אז למדתי שהערך שווה לפרך והמחיר קובע! החלטתי ללכת נגד הזרם. מידי פעם אני מעיזה לעשות את התרגיל הזה וכל פעם אני מקבלת פידבק שונה, לפעמים נאמרים לי משפטים “בואי נראה את המוצר קודם”, ולפעמים “וואלה. לא כל-כך נורא כמו שחשבתי”, “סוף כל סוף משהו מעז לנפץ את האטוס הקדוש הזה שלא מדברים על כסף בפגישה ראשונה..” ועוד ועוד. דבר אחד אני כן יכולה להגיד במליון אחוז שכשאני כן אומרת את המחיר בפגישה הראשנה אני יודעת בוודאות לא לבזבז את הזמן שלי אח”כ. לפחות חתכתי בזמן!
אז אחרי שפתחתי דווקא עם המחיר וחיכיתי למהלומה, דווקא הגיעה צפירת ההרגעה –”אני רוצה לראות את ה UCM” הוא אמר. ומכאן התחלתי את התהליך מההתחלה… הכנתי את המצגת, עברתי על השקפים, שיננתי לעצמי כל מיני משפטים הלהבתי את הפריסל, שילהיב אותם, שילהיבו את ההנהלה שתלהיב את עצמה שיחתמו מהר על כל העמודים והתחלנו לעבוד…
ואפרופו חבילות קטנות שפותרות בעיות טכנולגיות ומותאמות לשווקים הקטנים, תיזכרו גם ב-BI של אורקל, ואולי זאת הזדמנות להכיר את הGolden gate - הרולסרויס של מוצרי סינכרון בסיסי הנתונים (ולאו דווקא של אורקל) ואז תיזכרו שהמחיר כן קובע ותתקשרו אלי.

איזה מוזר זה שחבר שעבדת איתו “עורק” לחברה מתחרה.

עד לפני רגע הוא שיכנע את הלקוח שאורקל זה הכי טוב, ועכשיו הוא יישכנע את הלקוח שאורקל זה פחות טוב…?
איזה מוזר זה למכור את אותו תפוח רק מזן אחר, צבע אחר… נכון, יש שוני, יש יכולות שונות, ויש גדלים שונים אבל זה אותו ספקטרום של מוצרים…
איזה מוזר זה למלא שדות במערכת וללמוד ברוקרטיה של חברה אחרת. כל זה שווה את המעבר? האם נכון לעבור מחברה לחברה ולהישאר באותו תפקיד? זה אותו דבר, לא?!
השאלה הזו עלתה אצלנו גם בארוחת הצהריים – “שיפוע ההתקדמות”: האם בשביל להתקדם ולעשות קפיצה רצינית (בכל ההיבטים; גם בתחום הכלכלי וגם בתחום המיקצועי) עליי לעזוב ולעבור לחברה אחרת לגמרי? בתחום אחר לגמרי?
אם עד היום מכרתי תוכנה, האם עלי לעזוב להתקבל לתפקיד גבוה יותר בתחום אחר – נאמר ביוטכנולגיה?טקסטיל? האם מעבר מחברה לחברה באותו התחום נחשב לי להתקדמות?! מדוע קורה שעובד עוזב את מקום עבודתו ולאחר כמה שנים חוזר לאותו מקום אבל בתפקיד גבוה הרבה יותר, לעומתו המקבילים שלו לא עלו בשיפוע הקידום?
בקיצור החבר לעבודה עזב לחברה מתחרה – אבל הוא יודע שאורקל טובים יותר

בכל מוצאי שבת אני מקבלת אימייל מהמורה של איילה (הבת שלי, כיתה א’) עם מערכת השעותולינק לאתר בית הספר.
בכל מוצאי שבת אני תופסת את עצמי מהרהרת על הימים שהייתי בכיתה א’ עם חולצה מכופתרת וילקוט אדום, ומערכת שעות על לוח קרטון שגזרתי מקרטון הפירות.
בכל מוצאי שבת אני חושבת לעצמי איזה דרך עשיתי מקרטון הפירות למייל עם מערכת השעות, ל-tablet pc שיש למורה אשר באסיפות הורים היא מעבירה אותו וכל אחד מעדכן כתובת מייל ושינויים, לתמונות שהיא שולחת דרך הסלולרי, למיסרונים שהיא עונה לי כשאני מאחרת לקחת את איילה.

ואז אני חושבת לעצמי מה יהיה בעוד 20 שנה? איזה מערכת שעות תהיה לנכדים שלי? האם הם בכלל ידעו לכתוב בעיפרון? או שיהיה להם מחשב צמוד והם יקלידו רוב היום? האם הם יגיעו הביתה ל”בית חכם” מצוייד במערכות, רשתות וחיישנים, ואת הכל הם ינהלו דרך מקשים? האם תהיה להם סבלנות ללמד אותי את כל המערכות המתקדמות האלו? האם זה שלא הצטרפתי לרכבת הפייסבוק אומר שאני כבר מתחילה להתרחק מהשפה של הצעירים? ורגע, עוד לא חגגתי את גיל ה-40..
מצד שני, בכל מוצאי שבת כשאני מקבלת את האימייל מהמורה – אני מהגגת לעצמי ‘כל הכבוד לה שבחרה להצטרף לעידן טכנולוגי, שבחרה להיות “בת-זמנה” ולא להישען על הקיים’. אני צריכה ללמוד ממנה! דווקא אני שמתעסקת עם טכנולוגיה רוב היום - מסבירה על מוצרים חדשים של אורקל, מתלווה לאנשי הפריסייל ושומעת מצגות טכנולוגיות - מרגישה שבעה כשזה מגיע אלי ובורחת מכל הרכבת הטכנולגית הזאת, שרודפת אחריי. אולי אני פשוט צריכה לחכות שיגיע יום ראשון ומוצאי שבת יעבור…