כמה מעניין זה נשמע,  חברה שמייצרת דלק שמופק מחומרים אורגנים  ומגנים של צמחים?! או שימוש בתירס וסויה?  אבל הייתי שם וגיליתי שזה אפשרי וגם קורה בפועל..

עם חברת evogene אני בקשר כבר שנתיים. זה התחיל בסתם שיחת טלפון מתעניינת בנוגע למחיר של 5 משתמשים. אז עניתי וגם מכרתי להם, אבל מעולם לא נפגשנו. האמת היא, שעם כ- 20% מהלקוחות שאני מוכרת להם רשיונות ומייעצת להם מה לקנות ואיך בכלל להתחיל אני לא נפגשת, וכל ההיכרות שלי היא דרך הטלפון , ואז כשמעגל היחסים בנינו מסתיים ומתבצעת הרכישה והכל מסתדר – כל אחד חוזר לאנונימיותו, וזה מוזר כי רק לפני רגע דיברנו ללא הפסקה במשך כמה ימים ונדמה שאנחנו אפילו מכירים..

חזרה ל-evogene – לאחר תקופה של שקט, חזרו אלי לפני כחצי שנה בעקבות העובדה המשמחת שהם גדלו וגדלו ונהיו ממש מעניינים ועכשיו אפילו יש להם תהליכי עבודה מורכבים… עכשיו בסיסי הנתונים כבר לא מספיקים להם וכך התגלגל לו פרוייקט BPM - ניהול תהליכים עסקיים : מערכת לניהול תהליכים ארגוניים שהופכת תהליכים ידניים או ידניים בחלקם לתהליכים אוטומטיים. עבודת נייר מוחלפת בטפסים ממוחשבים שמועברים באופן אלקטרוני למקבלי ההחלטות המורשים.

מערכות BPM לרוב כוללות שלושה מרכיבים מרכזיים:

• ניתוח תהליכים עסקיים (BPA) - כלי זה לתכנון וניתוח תהליכים מפותח כדי שהלקוחות יבנו מודלים של תהליכים המייצגים את פעילות העסק. רקע טכני אינו חיוני לשימוש בכלי זה.
• ניהול תהליכים עסקיים (BPM) - כלי זה מנהל את ההוצאה לפועל של תהליכים, מתרגם תרשימים של תהליכי העבודה לקוד, ומריץ את הקוד.
• בקרת פעילות עסקית (BAM) - מודול זה מאפשר בקרה על התהליכים בעת התרחשותם.

אם גם אצלכם בארגון יש המון טפסים והמון תהליכים , המון חוקים עיסקיים שרק “מישהו” אחד יודע…כדאי לחשוב על הפיתרון הזה. ניתן גם להתאים אותו כלכלית לצרכים שלכם.

אני לא עולה במעליות, נקודה! אני מפחדת, אני נלחצת, אין לי אויר, בשנייה שאני רואה את דלת המעלית נפתחת אני מדמיינת איך הבניין קורס ואיך לא מצליחים לחלץ אותי. סטיבן שפילברג בטח היה מוצא את הסרט הבא שלו בתוך ראשי!!!

אוף- נקבעה  לי פגישה בקומה 9. מהרגע שראיתי את הזימון ביומן על קומה 9 כבר כאב לי הראש, ניסיתי לעשות כל שביכולתי כדי לטרפד את הפגישה ולהביאה למקום בטוח יותר. זה לא עבד!

החלטתי להיות אמיצה- ואמרתי לעצמי אני אגיע וכבר אמצע פיתרון…מקסימום אעלה במדרגות 9 קומות, קצת ספורט לא יזיק. שזה יהיה קשה עם עקבים+תיק+חצאית+שרב כבד בחוץ+לא הבאתי בקבוק מים איתי ועוד ועוד…

הגעתי ללקוח. מלווה במצגת החדשה על “גולדנגייט“, הרולס רויס של מוצרי הסינכרון, שאינו תלוי בטכנולוגיה ופשוט עושה סינכרון וקורא את השינויים בבסיס נתונים . ואז- להפתעתי אני רואה בית קפה בחוץ וכבר ידעתי שאני בעמדת יתרון על המעלית, אני אזמין את הלקוח לקפה, ובכך ארוויח פעמים: גם קפה וגם ללא מעלית. התקשרתי בחביבות ושאלתי את סמנכ”ל הכספים אם מתאים לו שניפגש בבית קפה. “אני בטוחה שיהיה הרבה יותר נחמד” הוספתי בחביבות מתחננת. גם זה לא עזר..

בשלב הזה ידעתי שתאוריית היתרון היחסי שלי על המעלית נגוזה ואני ניצבת מול דלת המעלית האימתנית . היא מגיעה, אני מזיעה, היא נסגרת. אני נושמת. היא שוב מגיעה. ואני שוב מזיעה וזה לא נגמר. הפגישה כבר הייתה אמורה להתחיל אני ממש מאחרת…החלטתי לבקש מהאדם הראשון שאני רואה שילווה אותי לקומה 9.”אני אגיד לו את האמת” אני אומרת בליבי , והוא מגיע. “מה?” הוא שואל אותי, ואני מסבירה , אנחנו נכנסים למעלית והשתיקה רועמת אבל זה לא משנה תיכף הדלת נתפחת ואני ארוץ החוצה ואחלץ את עצמי . הגענו ואני נושמת ומודה לו .

הפגישה מתחילה –אני לא מסוגלת להתרכז , כל מה שמעסיק אותי הוא :”איך אני ארד” והסמנכ”ל מדבר, ומסביר ואני מקשיבה (שזה גם נדיר…) .ומחליטה שארד במדרגות אפשר גם יחפה ללא עקבים במילא מכאן אני נוסעת הביתה ישר למקלחת… וירדתי 9 קומות ברגל עם עקבים+תיק+חצאית+שרב כבד בחוץ+לא הבאתי בקבוק מים איתי ועוד ועוד…אבל הגעתי בשלום לקרקע.

לא להאמין, חזרתי!

זה לקח קצת זמן ונחתתי חזרה (נחתתי תרתי משמע כי גם חזרתי מטיסה וגם מחופשת לידה).

חזרתי שוב למרתון שבו אני צריכה להספיק להגיע לפגישה בזמן, אחרי ששמתי 3 ילדים בשלוש מסגרות שונות , נישקתי 9 פעמים “נשיקת יום טוב”, 3 חיבוקים של “אני אנסה להגיע היום מוקדם”, לפחות 4 ניפנופי יד ל”שלום” מבעד לחלון ולגדר ו- 2- הפרחות  נשיקות באויר. פתאום כשאני מתסכלת על עצמי מהצד – אני דווקא די עושה ספורט בבוקר…

חזרתי שוב ללקוחות, לסגירת עיסקאות של הרבעון לתפר הדק בין ההבטחות לבין האישורים להנחות,

חזרתי למשרדי הנחמד ופתאום ראיתי שאין בו כל כך תמונות וציורים – וזאת למרות שאני מבטיחה לילדי שכל ציור ויצירה שהם מביאים מהגן ישר נתלית אצלי ליד המזגן.

חזרתי שוב להיות דבוקה לטלפון , ולמייל ולא להאמין אפילו בשעות הליל…

אבל מה זה משנה – העיקר שחזרתי ועכשיו כשאני פותחת את הדלת בבית או במשרד לעצמי אני ממלמלת Honey I’m Back…!

היי לכולם!

אני רק מפרסמת את הקטע הקצר הזה כדי לעדכן אתכם הקוראים היקרים שלי  שבשעה טובה, יצאתי לחופשת לידה.

אחזור לעדכן את הבלוג בהמשך,

שיהיה לכם חג שמח, נשתמע!

נירה

יש ימים כאלו– הכל יוצא עקום. או לא יוצא.

אז נסעתי לפגישה במרכז הארץ, דווקא יצאתי בזמן ואף הגעתי בזמן .אבל אז לא מצאתי חניה…דווקא התקשרתי יום לפני לוודא שאכן יש מקום וכמובן אמרו שמקום יש ואפילו יחזירו לי את התשלום …אך כשהגעתי נשאר רק מקום על “אדום לבן” קרוב ל- 20 דקות הקפתי את כל פארק התעשייה ואין חניה, ועוד סיבוב, ועוד סיבוב והנה משהו יוצא אני עוקבת אחריו…אך לא הוא פשוט הלך למקום אחר…(לאן באמצע יום עבודה לעזאזל הוא הולך – הוא לא שמע על 35 מעלות חום ..שיישאר במזגן..) עוד אדום לבן והנה לפתע שחור לבן . לבורה שכמוני זה מספיק מבחנתי זה כחול לבן רק שהסתנוורתי מהשמש ויצא לי שחור בעניים. נקודה חניתי את האוטו.

ואז נכנסתי לפגישה …לא הציעו לי מים ופיפי..ביקשתי לבד ויצאתי לעבר השירותים…דלת הכניסה לחברה ננעלה והטלפון שלי מחכה על השולחן…אז לא נורא דפקתי וקצת צעקתי בסוף פתחו לי וחזרתי לפגישה …

ואז היועץ הטכנולוגי אמר שהוא צריך לוח מחיק, קיפלנו את המחברות ועברנו לחדר ישיבות אחר…בדרך רצועת התיק שלי נתפסה במגרת “הכספים” שהייתה פתוחה למחצה ונתלתה על הפינה בעודי הולכת ושלפה את “הכספים” החוצה על כל מכתביה ותכולתה…הסתכלתי אחורה וראיתי את המגרה שועטת לעברי ונכנסת ומכה בי ברגלים..אוווץץץץ””’. אוף בא לי ללכת הביתה בוכה!!!

אחרי החניה..הפיפי..הדלת…מגרת הכספים…הגיעה שעתו של הלוח המחיק בחדר ישיבות – יש עליו כיתוב שלא רוצה להימחק …אנחנו מחליטים ביחד עם המארח לחפש חדר ישבות פנוי…חבולת רגליים..דמעות של כאב בגרון..תשושה מחיפוש חניה…אני מדדה לעבר החדר החדש. שכבר נראה לי שאוכל לשבת “באיזי” המנקה מחזירה אותנו לחדר הראשון כי היא הצליחה לנקות את הלוח ומבקשת שנחזור…אנחנו חוזרים.

והפגישה התחילה .